קביעת ביה"ד לעבודה בעניין יחסי עובד-מעביד אינה חלה על תביעת עובד בעילה נזיקית

1.         בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי מר משה עיני (להלן: "התובע") כנגד יובי הלבשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "המבוטחת") וכנגד המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת" או "הנתבעת 2").

העובדות הצריכות לעניין

2.         התובע יליד 1935 הינו אבי הבעלים של העסק - הנתבעת 1. לטענתו "ביום 20/1/00 במהלך עבודתו, התבקש התובע  על ידי הנתבעת 1 ו/או מי מטעמה לעלות על סולם בגובה של כ-3 מטר שהיה בחנות (להלן: "הסולם") כדי להוריד שלט מהגלריה שבחנות. בעת שעלה התובע על הסולם, החליק לפתע הסולם בבת אחת, והתובע נפל עם הסולם, ונגרמו לו הפגיעות שתתוארנה בהמשך (להלן: "התאונה")".  (סעיף 4  לכתב התביעה).

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ואילו הנתבעת 2 כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקיו בשל היעדר כיסוי ביטוחי.

3.         בישיבת בית המשפט מיום 21/10/02 התברר כי בין התובע לבין הנתבעת 1 מתנהל הליך בבית הדין לעבודה, בשאלה האם היחסים שבין התובע והנתבעת 1 הינם יחסי עובד ומעביד, אם לאו, ומשכך, הופסקה התובענה שבפניי עד למתן הכרעה בשאלת יחסי עובד-מעביד בבית הדין לעבודה.

בתאריך 28/8/05 ניתן פסק דינו של בית הדין לעבודה, בגידרו נקבע כי "לא נתקיימה בתובע הגדרת "עובד"..." ומשכך נדחתה תביעתו בבית הדין לעבודה.

בעקבות מתן פסק הדין בבית הדין לעבודה, חודשו ההליכים בתובענה שבפניי, ולצדדים ניתנה הצעה לסיום התיק בפשרה, תוך הבהרה שהיות והנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, זכאי למעשה התובע לפסק דין. כמו כן, הוצע לבעלי הדין להסכים למתן פסק דין בפשרה על פי סע' 79א. לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") מבלי לשמוע ראיות בתיק, ובתאריך 7/5/05 הגישו בעלי הדין לבית המשפט הסדר דיוני לאישור, על פיו יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית וסיכומים, ובית המשפט יתן פסק דין מנומק בפשרה על פי סע' 79א. לחוק בתי המשפט, ומכאן פסק דין זה.

4.         באשר לנתבעת 1 - נתבעת זו לא הגישה כתב הגנה, ומשכך יש ליתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.

בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה באשמה של הנתבעת 1 אשר העמידה לרשותו ולשימושו סולם שהינו בבחינת "דבר מסוכן". כמו כן טען התובע כי בעניין אשר בפניי חל סע' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") באשר אינו יודע ואינו יכול לדעת מהן הסיבות שגרמו לתאונה, וכי מדובר בתאונה שהתרחשה מחמת רשלנותה של הנתבעת 1, והפרת חובות חקוקות אשר פורטו בסע' 7 א. לכתב התביעה.

בסיכומיו, לא חזר התובע על טענות אלה, וזנח את מרביתן, למעט טענת הרשלנות, ואשר על כן, תידון טענה זו בלבד.

התאונה

5.         נסיבות התאונה פורטו בכתב התביעה (סע' 4), ואושרו באופן כללי על ידי בית הדין לעבודה (סע' 2.1 לפסק הדין). בחקירתו של התובע מיום 21/10/02 הבהיר התובע כי בנו נכח פיסית בחנות - אולם לא עבד מפאת מגבלה רפואית, ולדבריו "הבן היה נוכח בעסק, אבל לא היה מסוגל לעבוד" (עמ' 2 שורות 5-3). לדברי התובע "בזמן התאונה הייתי אמור לעלות לגלריה, ולהוריד משם איזה פלקט, הבן שלי אמר לי לעלות" (עמ' 2 שורות 11-10) וזו היתה הפעם הראשונה בה שמעתי כי הטיפוס על הסולם היה בהנחיית הבן שהיה נוכח במקום. התובע הסביר כי התכוון לעלות לגלריה בחנות, וכי "לא היו מדרגות בעלייה לגלריה, אפשר היה לעלות רק באמצעות סולם" (עמ' 2 שורות 14-13). הסולם היה סולם חד רגלי אשר הושען על הגלריה (שם, שורות 16-15) ולדברי התובע "טיפסתי על הסולם, בשלב לקראת סוף הסולם החליק אחורנית, הוא השתחרר מהגג של הגלריה, ונפלתי יחד איתו על הגב" (שם, שורות 18-17). התובע העיד כי "הסולם היה מונח, הנחתי שזה בסדר, לא בדקתי אם הסולם מוחזק כהלכה... אני לא ביקשתי מהבן שלי שיחזיק את הסולם  כשאני עולה" (שם, שורות 21-20, 24). התובע הודה כי "לא שאלתי את הבן שלי האם הסולם מונח בצורה בטוחה ואם בטוח לעלות עליו. אני כבר עליתי על הסולם הזה כמה פעמים קודם, גם באותו יום וגם בימים אחרים" (עמ' 3 שורות 4-1). התובע טען בכתב התביעה כי גובה הסולם היה כ-3 מ', ואילו "גובה הגלריה משהו כמו 2.50 מ"ר" (עמ' 3 שורה 10). עוד טען התובע כי "אני לא יודע מה גרם לסולם להחליק. הסולם החליק ואני נפלתי על הסולם. הסולם היה מתחתי" (עמ' 3 שורות 17-16) והבהיר כי "העסק (הנתבעת 1 - ד.ג.) אשם בתאונה הזו כי את הסולם הזה היה צריך לקבע. נכון שאני לא ביקשתי מאף אחד להחזיק את הסולם כשאני עליתי עליו" (שם, שורות 21-20).

כאמור, הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ולכן יש לקבוע כי העובדות, כפי שתוארו על ידי התובע, הן הן ההתרחשות אשר גרמה לתאונה, אשר התרחשה באופן כדלקמן: התובע התבקש על ידי בנו להביא סחורה כלשהיא מהגלריה. העלייה לגלריה התאפשרה רק באמצעות טיפוס על סולם שהיה מונח במקום. סולם זה לא היה מקובע לרצפה או לגלריה, ומסיבה שלא הובררה, במהלך עלייתו של התובע על הסולם, החליק הסולם ונפל, כאשר התובע נפל בעקבותיו ונחת על גבו על הסולם.

ביני לביני אבקש לציין כי גירסה זו הינה תמוהה משהו ובלתי מובנת, שכן אם הסולם החליק אחורנית על הריצפה, הרי שחלקו העליון נשמט מהישענותו על הגלריה ונפל קדימה, ואם כן - התובע שעמד על הסולם, אמור היה ליפול קדימה על הסולם ופניו כלפי מטה, אלא שלדברי התובע הוא נחת וגבו על הסולם, דבר אשר הגיונית ופיסיקלית אינו סביר, אלא שבהיעדר כתב הגנה, הנני מקבלת את גירסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

יחסי עובד מעביד

6.         כאמור, בפסק הדין אשר ניתן בבית הדין לעבודה נקבע כי "לא נתקיימה בתובע הגדרת "עובד"...", ונשאלת השאלה האם קביעה זו שרירה וקיימת אף בתביעה אשר בפניי,  שהוגשה בעילה נזיקית.

סע' 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") מגדיר:

"מעביד - מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו"עובד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור..."

ובסע' 13  לפקודת הנזיקין מגדיר המחוקק מהי "חבות מעביד" ואימתי תחול. קרי: כבר מההגדרות ומהקביעות שבפקודת הנזיקין, הינך למד כי הגדרת עובד-מעביד בחקיקת העבודה, שונה מהגדרת עובד-מעביד בחקיקת דיני הנזיקין, והפסיקה על פיה.